מעשייה לשמחת תורה

נזכרתי לי בטופל'ה טוטוריטו ודגל שמחת התורה שלו וכך בשלום עליכם ובהמשך נזכרתי במעשייה שארעה לי לפני אי אילו שנים, חמש ואולי רק ארבע, שאין בה שמחת תורה, אך יש בה תורה וגם שמחה, מעט מזל והשגחה וגם מעט מן ההרפתקאה. סיימתי ללמוד באיזור קרליבך, הפעוט שלנו היה בהשגחה, והחלטתי להפתיע את יהודה בן זוגי ולפגוש אותו בתל-אביב, כשיסיים את הפגישה שלו. התחלתי להתקדם ברגל, בידי אחזתי ז'קט פגישות מהודר ובליבי שמחה על ההחלטה ועל ההפתעה הצפויה ליהודה. פתאום עצרה לידי מכונית סובארו ישנה, והנהג, שנראה כחבדנ"יק שאל אותי איך מגיעים לרחוב שינקין. חשבתי שנייה, שתיים ושלוש שניות ואז אמרתי לו, אתה יודע מה. אני אסע איתך חלק מהדרך תקפיץ אותי לרחוב רוטשילד ומשם אסביר לך- זה קל מאוד. באוטו שוחחנו קלות והתברר שהוא עומד לתת הרצאה ברחוב שינקין. ירדתי ברוטשילד פינת בלפור והתחלתי לצעוד לכיוון הפגישה של יהודה. עברתי מעבר חציה ראשון, שני ושלישי ופתאום הרגשתי שיד שמאל שלי קלה מדי. איפה הז'קט היפה, שקניתי באותו היום מוקדם יותר באותו רחוב שינקין? מה עושים? החלטתי ללכת לחנייה ברח' יוחנן הסנדלר, שם יעצתי לאותו בחור לחנות. בחניון אמרו שלא זכורה להם לא סובארו ולא חבדנ"יק. הלכתי גם לחניון רחוק יותר, ברחוב המכבי. מקום בו נבנה היום פרויקט יוקרתי, גם שם לא נראו עקבותיו. ניסיתי לשחזר איפה נמצאת חנות של חב"ד ברחוב שינקין, שהרי גרתי באיזור שנים ארוכות. במקום שזכרתי מצאתי חנות למוצרי סבון. זהו זה, הז'קט אבוד… 400 שקלים ירדו לטמיון.. חשבתי. ואז עברה שם אישה… והחלטתי לשאול אותה אם היא מכירה מקום בו מעבירים שיעורים של חב"ד. היא הפנתה אותי לפיצריה הקרובה. עליתי למעלה ועברתי בין כל החדרים ואכן נמצא העבדקן. הוא אמר שהוא מסיים תוך שעה. הזעקתי את יהודה, במקום בית קפה רומנטי- הסתפקנו בפיצריה. כשבתום המפגש התלוונו אל הבחור, אולי קראו לו דורון, איני זוכרת כל כך ממרחק השנים, הסתבר שהוא החנה את המכונית באחת הפניות מלינקולן, קרוב מאוד למקום בו עצר לי מוקדם יותר באותו הערב. אלא , שהאוטו לא היה שם!!!! אני כמובן לא לגמרי בטוחה האם הז'קט נמצא במכונית או לא. זכרון אותו היום היה מעורפל והוא יכל להישכח בעוד כמה מקומות, והייתי סקרנית כבר לדעת ובהחלט מעוניינת להרוויח בחזרה את מה שנראה כאבוד. שאלנו את דורון- נכנה אותו כך לצורך הסיפור- למיקום המדויק של המכונית, והסתבר שזו היתה חנייה של נכה! "גררו לך את האוטו", אמר יהודה. צריך להגיע למגרש הגרירה. עייפים מהיום הארוך, מצאנו מונית. אחרי כמה סיבובים טובים, הגענו למגרש הגרירה , האוטו היה שם , הז'קט היה בתוכו. עזרנו לדורון להשלים את הסכום הדרוש לשחרור המכונית והוא הקפיץ אותנו למכונית שלנו. את הז'קט לבשתי כמה פעמים. אמנם היד עוד נטויה, אך אמא שלי היתה אומרת שהקנייה לא כל כך מוצלחת. דורון שלח לנו שטר של 20 שקלים בדואר, קצת התאכזבתי מכך שלא היו מצורפות מילות תודה, במיוחד לאור העובדה שניהלנו שיחה פילוסופית על אחריות ונתינה בהליכה ובנסיעה המשותפת שלנו. נו מילא. ייתכן שהמקרה תרם לכך, שבנסיעות לתל-אביב בשעות הערב, אני מייד נכנסת לחניון.  אבל לא לחניון ברחוב יוחנן הסנדלר. הוא גובה 16 או 20 שקלים לשעה גם בערב… אני בהחלט מבינה את דורון, שלא חנה שם.