האם להתאים את האמנות שלי לקהל הצרכנים?

לא אשכח איך לקוחה שלנו סיפרה שביקרה אצל מפיק גדול והוא הציע לה עכשיו לשיר בסגנון יווני, כי זאת האופנה כרגע.. זה לא התאים לה. אמנים מחפשים להתבטא. רק אתמול ישבנו עם לקוחות שסיפרו שלאמנות מהפכנית לוקח את הזמן שלה עד שהיא מתקבלת. חשוב מאוד שאמן ישמור על האמת שלו. האם עם אמת זאת אפשר לקנות במכולת? איננו אומרים ללקוחותינו כיצד ליצור…
לעתים בצפייה במופע נוכל לייעץ להוריד שיר זה או אחר, להתחיל בשיר אחר.. נדע לבחור איזו יצירת אמנות לשלוח לעיתונאים… נגיעות מאוד עדינות, עצות לא מתפרצות.
עם זאת, אם תשאלו אותנו לכלל אצבע- נאמר שאמן שמשקף את רוח התקופה יתקבל טוב יותר על ידי מבקרי האמנות, ואמן שמגיש לקהל חומר שיש בו שילוב בין חומר שהוא מכיר ויודע לספוג לבין חומר חדש, יתקבל היטב. אמן שיגיש חומר מיושן- לא יעורר עניין ואמן שיחדש יותר מדי, יתקשה להשיג קהל.
ישנה הגישה האומרת שלכל יצירת אמנות יש קהל. רצוי מאוד למצוא את הקהל הזה ולקדם מולו את האמנות שלך, כי כל אמן רוצה שאחרים יכירו ביצירתו. השאלה היא האם קהל זה מספק ומאפשר לעסוק באמנות כמקצוע. כמו תמיד רצוי למצוא את דרך הזהב בין היצירה שלך לבין הקהל שיכול לקבל ולצרוך אותה
רוצים לדעת איך מגיעים לקהל שיאהב את היצירה שלכם?
הנכם מוזמנים לפגישה הראשונה חינם
לפרטים נוספים פנו ליהודה קורן 052-3350928
עוד על שירותינו כאן

 

האם בתקופה כזאת עדיף לסתום את הפה?

שאלה קשה ביותר. מצד אחד, אין כמוני לעודד אנשים שלא לשבת על הגדר ולעשות משהו בקשר למצב היום במדינה. מצד שני- אפילו אמנים מבוססים נפגעים מכך שהם חושפים את דעתם (למשל אחינעם ניני, אורנה בנאי, גילה אלמגור), אז אחת כמה וכמה אמן שדרגת החשיפה שלו נמוכה יותר, אשר רוצה שיכירו אותו. מה לעשות?
כשאמן חדש רוצה לקדם את עצמו, הוא רוצה להגיע למכנה משותף גבוה ולא לעורר התנגדויות. למעשה יחסי ציבור משמעם להביא דברים טובים לידיעת הציבור ולמנוע התנגדויות. מכאן ניתן ללמוד, שעדיף לא להביע עמדות שיכולות להיות במחלוקת.
אמן מוכר יכול בהחלט לחשוף את עמדתו הפוליטית, כדי לחיות עם עצמו בשלום (חשוב מאוד). כדי שייזכר בהיסטוריה. איני משווה בין התקופה הנאצית לתקופתנו, אלא נותנת דוגמא, שבאותה תקופה אמנים שרצו לחיות בשלום עם מצפונם, עזבו את גרמניה ומחו מחוצה לה- כך למשל מרלן דיטריך וברטולד ברכט. וישנם כאלו שעד היום נחשדים בשיתוף פעולה.
באשר להבעת דעה בישראל היום, יש לעשות זאת בצורה מושכלת.
המדיה התקשורתית היא שטחית, קל להוציא דברים מהקשרם. כך לדוגמא קראנו תגובה של אורנה בן-דור , שהיא בעצמה פרסמה בפייסבוק שלה השבוע, ואשר השווה בין התנהגות האוכלוסייה בישראל ביום (אותה ישיבה על הגדר) לבין התנהגות הגרמנים בשנות השלושים של המאה הקודמת. למרות שהיא כתבה בעצמה וזה לא היה ראיון משוכתב וערוך, דברים הוצא מהקשרם ב"ישראל היום" והיא הואשמה כאילו השוותה בין היטלר לביבי….
איננו מייעצים לאמנים פחות מוכרים לשתוק, אלא להגיב בקרב הקהילה הקרובה להם ולא בתקשורת ההמונים. ואם הם מחליטים לדבר- הם צריכים לעשות זאת בדרך מאוד מנומקת ומובנת ביותר, גם לאנשים בעלי דעה שונה משלהם. עדיף תמיד לזכות באהדה דרך העשייה שלהם, ורק לאחר מכן להביע דעות פוליטיות.
שוב, התקשורת נוטה לשטחיות, ההמונים נוטים להתלהם. מדיום טוב יותר להשפעה הוא מפגשים אישיים, הרצאות…
רוצים להתייעץ בנוגע לזווית החשיפה הטובה לכם?
הנכם מוזמנים לפגישה הראשונה חינם
לפרטים נוספים פנו ליהודה קורן 052-3350928
עוד על שירותינו כאן

איך לשבור את תקרת הזכוכית?

קראתי היום על עורכת דין פלילית שרצה לראשות לשכת עורכי הדין. המונח שהשתמשו בו הוא ניפוץ תקרת זכוכית.. אבל לא רק לנשים, לכל אחד/אחת יש את תקרת הזכוכית שלו, אותן ביצה ותרנגולת, שעד שלא עשית אותם. הם סגורים לפנייך, אני למשל רציתי לעשות יחסי ציבור לפסטיבל. זה התחיל כשהוזמנתי לפגישה בנוגע לפסטיבל.. עד אז הקריירה התנהלה בגרף עולה… המלצות רדפו המלצות וכך מצאתי עצמי מול מנהלת אמנותית, שקיבלה המלצות מלקוחות שלי. הפגישה היתה נעימה. כלום לא קרה, וכשנפגשתי במקרה עם המנהלת האדמיניסטרטיבית היא אמרה לי שהיא העדיפה לקחת משרד שכבר עשה פסטיבלים. אופס.. אז מי יהיה הראשון שייקח אותי…. אחרי זה ילדתי, שיניתי כיוון, נכנס כל התחום של קידום מופעי במה… את החלום לא שכחתי.. אבל נכנס גם פחד מסוים. כשהגיעו הצעות הכנסתי שם ספק , בפגישות … בהצעות מחיר…. לאנשים אחרים תקרת הזכוכית הזו  יכולה להיות חוויה של פתיחת קופה למכירת כרטיסים, ניסיון ראשון לא מוצלח שמוביל לויתור… או כל חלום אחר מקצועי או אישי . למעשה הפתרון שלי הגיע ממקום רוחני של להמשיך לרצות, אך לא לרצות מדי. להתמיד בתקשורת מול גורמים רבים… להמשיך לעשות עבודה טובה. וגם לעבוד בצורה רוחנית על היכולת שיהיה לי.  ואז התחילו קסמים… לקוחות לא מתאימים עזבו והשאירו מקום לטובים שיגיעו. פתאום שני פסטיבלים שמאוד ראיתי את עצמי מקדמת אותם פנו אליי ונתנו בי אמון מוחלט, למרות שלא היה לי רקורד של ניהול קמפיין יחסי ציבור לפסטיבל. ומה המסר? לא לוותר על החלום, אך גם לא להכניס הרבה מאמץ, חשוב יותר לעבוד על האמונה. כמובן שצריך לעבוד, להשקיע, לנסות ולהגיע אבל בלי להכניס רגשות שליליים… בשמחה ובאהבה. ואז מה ששלנו, יגיע אלינו .
והכי אנחנו אוהבים לעזור לאחרים להגשים חלומות.
החלום נראה בלתי אפשרי? התקשר/י ליהודה קורן 052-3350928
לעוד מאמרים בנושא קידום 

האם השד העדתי התעורר?מה אפשר ללמוד מזה על הקידום שלנו?

שמענו על חצרוני ועל גרבוז וגם קראנו את שלל הכתבות ועמודי הדעה שצצו אחר כך. האם הבחירות הללו הוציאו שד עדתי מהבקבוק? התקשורת בוחרת את מי היא מזמינה לאולפן, היא בחרה להזמין את חצרוני בעל צורת ההתבטאות הקיצונית.. ואז פתאום המגישים נבהלו.. אך תמיד יעדיפו להזמין את הפרובוקטור, נדמה שהוא זה שיעלה את הרייטינג. באופן דומה נעשה באחרונה ראיון עם האנס אפרתי, בעקבותיו צץ דיון ציבורי האם מותר לראיין אנס ומה זה עושה לקורבנות. כמי שקוראת הרבה כתבות, בשנים האחרונות נתקלתי בלא מעט רעיונות של רוצחים ופושעים אחרים. כך שלא ראיתי פה חדש, אלא שמחתי על הביקורת. איפה הביקורת הזאת כשעמודי הרכילות מלאות בתיאורי בר-מצווה, חתונות ושאר שמחות של משפחות הפשע. ולנושא השד העדתי, הוא נמצא כשיש מי שלוחץ על הכפתורים הנכונים, כמו שיוצאת אנטישמיות או כל סוג של שנאה. אותם אנשים שמגיבים בימים אלו בכיוון גזעני/או צועק קיפוח, יכולים מול מסרים רגועים להתגלות כאנשים חביבים וסובלניים. נדמה שאמצעי התקשורת מצאו נושא חדש אחרי הבחירות והם מוצאים גם דמויות שיתאימו לאג'נדה (נושא על סדר היום). כתבות רבות נכתבות כשאג'נדה נבחרת מראש ואז רק מחפשים את המרואיינים שיתלבשו על הקטגוריה. אני רואה זאת בפורומים של יחצ"נים ועיתונאים. "מחפש חרדית שלא מחסנת את הילדים שלה." "מחפשים רופאה שמתנגדת לויטמינים" וכולי…..
ומה זה אומר עלינו. אני אישית ממליצה שלא להיסחף אחרי האג'נדה של התקשורת ולהשיג כתבה כ"שחקנית שחוותה אונס בנעורים", או "האמן השמאלני." מהסיבה הפשוטה שאז מתייגים אותנו דבר ראשון ככאלה ולא מתייחסים לאמנות שלנו. כשמדובר באמן מוכר ומוערך שמחליט לחשוף את דעותיו הפוליטיות , מדובר כבר בעניין אחר. אך כאן יש סכנה שדברים יוקצנו ויוצאו מהקשרם, כפי שקרה לאמנים מאז צוק איתן. והשורה התחתונה – מצאו לכם אג'נדה שהיא באמת האג'נדה שלכם ומצאו דרכים יצירתיות לקדם אותה, כך תהיו מובילים ולא מובלים.
משרד יחסי ציבור וקידום האמנים אוצר תרבות מעניק שירותי ייעוץ אישיים לאמנים בתחומי קידום העסק.
הפגישה הראשונה חינם
לפרטים נוספים פנו ליהודה קורן 052-3350928
עוד על שירותינו כאן
http://www.otzartarbut.com/pr.php

מה קורה כשמתלבטים?

לקוחה פנתה אליי השבוע ואמרה שהיא מתלבטת בין שני זמרים שישתתפו בפרויקט שלה, את האחד היא מעדיפה מבחינה אמנותית ואת השני מבחינה אישיותית. הלקוחה משלמת לנו כדי שנקדם אותה, וכדי שהקידום יקרה יש לגבש מופעים, להעלות אותם על הבמה וכולי. ההתלבטות היא פשוט מעצור, היא משאירה אותנו במקום. מי שלא הולך קדימה, הולך אחורה. עצתי האישית היא להחליט כמה שיותר מהר (כמובן אחרי שעושים את הבדיקה שלנו). תמיד אפשר להתחרט. תמיד אפשר לשנות את ההחלטה.
כששואלים אנשים מבוגרים/זקנים על מה הם מתחרטים בחייהם, על החלטות שעשו והיו שגויות, או על דברים שרצו לעשות ולא עשו ולא ניסו. נחשו מה התשובה? החרטה היא תמיד על דברים שלא עשינו. בחיים יש משמעות בעיקר לעשייה, לכן כל עשייה עדיפה על אי עשייה. עדיף לקחת הרבה החלטות, ולשנות בדרך, מאשר לא להחליט בכלל.
בנוגע למופע, עדיף להעמיד אותו, לצאת איתו, לעשות שינויים לאורך הדרך. מהעשייה לומדים. גם אם יש שראו את המופע בשלביו הלא מוצלחים, זה עדיין בסדר. אפשר לקרוא למופע המחודש בשם חדש….
מאחלת לכם שבוע של עשייה
משרד אוצר תרבות מתחיל לתת שירותי ייעוץ אישיים לאמנים בתחומי קידום העסק. הפגישה הראשונה חינם
לפרטים נוספים פנו ליהודה קורן 052-3350928
עוד על שירותינו כאן
http://www.otzartarbut.com/pr.php

רני רהב, טוב או רע ללקוחות שלו.

בין אם צפית ב"כוכב הבא", או קראת דה מרקר, או פחות נחשפת לתקשורת קשה היה להתחמק בחצי שנה האחרונה מרני רהב. אני זוכרת במיוחד את הדרך בה בחר כיחצ"ן רולדין להתייחס לפתיחת "קופיקס" , אך היו עוד תקריות. הוא בהחלט בולט…. ואני מניחה שאנשים מכירים יותר אותו, ולא תמיד יודעים מיהם הלקוחות שלו. האם הפרסום שלו טוב ללקוחות? האם פעולותיו כיחצ"ן מקדמות את הלקוחות שלו? דבר ראשון אציין, שעם הצלחה קשה להתווכח. ללא ספק רני רהב מצליח- כלכלית. יש לו גם הרבה לקוחות- לקוחות שמנים. כולם מכירים אותו. אלו הם בהחלט מדדים להצלחה בחברה שבה אנו חיים.  תפקיד היחצ"ן הוא לקדם. אם "אוצר תרבות" מקשר בין אמנים סולנים לבין מנצחים- למשל, כך רהב מקשר את לקוחותיו לפוליטיקאים. מבחינת קשרי הון שלטון- זה אינו תפקידו לשים את הגדר- זה תפקיד החוק. האם רני רהב ישן טוב בלילה, כשהוא מקדם מוסד שמנהליו מרויחים מיליונים ועובדיו אלפים ספורים בחודש? זה עניין אחר, אני מתכוונת להתייחס לאפקטיביות שלו ושל צורת ההתנהגות והביטוי שלו – ללקוחות שלו.
אין לי ספק שלרני רהב לא מעט תכונות חשובות כיחצ"ן- הוא מאוד מהיר תפישה ויודע לעקוב אחרי עולם התקשורת המאוד תזזיתי, וליצור קשר עם המוני אנשים- לא פשוט. הוא יודע לזהות את בעלי העצמה ולהתחבר אליהם- וכפי שנכתב בדה מרקר- יש בעלי עסקים שרק ההתחככות בפוליטיקאים בארוחות אצלו בבית משתלמת להם (שהרי להיות לקוח שלו זה יקר). הוא יודע לטפח עיתונאים ולתת להם יחס אישי מאוד. זו תכונה חשובה ליחצ"ן, ויש לו גם את היכולת הכלכלית לשלוח זרי פרחים, ומתנות צרכניות מטעם לקוחותיו. לפעמים אלו מתנות שאסור לעיתונאים לקבל. כיום עיתונאים לא מרוויחים הרבה, זה ללא ספק מפתה, ואז הם מרגישים מחויבים. 
עוד תכונה יפה היא להתייחס לעיתונאי שפוטר ולהודות לו על השירות לאורך השנים. שמעתי על מקרה מרגש כזה, אני מניחה שהיו נוספים. בפן הזה רהב מגיע לרמות ביצוע מאוד גבוהות, וזה בהחלט מביא תוצאות בתקשורת, בכל הנוגע להכנסת אייטמים צרכניים.
השאלה היא האם התוכן עצמו שהוא משחרר לתקשורת, בעיקר בעת משבר, משרת את הלקוחות שלו.
זכור לך אולי המכתב "שלי רעה רעה רעה", במטרה להגן על הלקוחה שרי אריסון בתפקידה בבנק הפועלים. עבר זמן מה ושרי אריסון לקחה דוברת פנימית וויתרה על שירותי רהב. מסיבת העיתונאים של רולדין שבה רהב לקח עוגה של קופיקס וקרע אותה לגזרים תוך השמעת דברי ביקורת, עוררה אצלי תחושה מאוד לא נעימה, של נזק ישיר שיחצ"ן גורם ללקוח שלו. בדומה לכתבת בדה מרקר, אני מרגישה שרהב טוב כ"לוביסט" – אדם המקדם נושא מסוים כלפי פוליטיקאים וגם כלפי עיתונאים בצורה דומה. כשזה נוגע למשבר, השירות שלו , בעיני , פזיז והרבה פעמים שירות דב. לא מכוונה רעה, פשוט מפזיזות, זה בהחלט יכול להזיק. בהמשך למסיבת העיתונאים הזאת, לו הייתי נוכחת בה, הייתי מעדיפה את קופיקס על רולדין… 
גם מההכרות האישית שלי עם רהב  אני רואה צדדים שונים- נעימים יותר ופחות. הכרתי את רהב לראשונה כעיתונאית, שהוזמנה לפתיחת "שקם גאלרי" (שבסופו של דבר לא היה הצלחה ונסגר). קיבלתי שקית מלאה מוצרים כולל קערה, המשמשת אותי עד היום. הפגישה השנייה היתה כשהתארחנו במשרדו במסגרת שיתוף פעולה בין לקוחות. התרשמנו מ מקררי הגלידה של שטראוס ומיצירות האמנות. ואז בשיחה -בוא נאמר שקראו ליחצנית שהגעתי איתה שימרית דותן- הוא קרא לה "דותנית" – ניסיון להקטין….זהו מעשה ממש מדכא  .  מצד שני בהחלט נתקלתי במקרים רבים שרהב פרגן לאמנים – אני מתכוונת לאמנים פלסטיים, ועזר להם. הוא גם פרגן לניוזלטר אוצר תרבות, ואם לא הסיר עצמו, הוא בודאי מנוי לו על היום.
לסיכום אני מניחה שהשיקול של מי שהפרוטה מצויה בכיסו- האם להעסיק את רהב כן או לא נוגע למה הוא רוצה לקדם. אם טייקון חדש רוצה להתחכך במסיבות של רהב, כנראה שהגיע למקום הנכון. אם הוא מחפש אסטרטגיה מתוחכמת, אני מניחה שפה יוכל לקבל שירות יותר מתאים במשרד אחר. אני בעד נימוסים, הליכות ותקשורת נעימה. עם זאת, ביחסי ציבור, הסגנון הוא רק אמצעי.  בסופו של דבר יש למדוד את התוצאות. איפה היית לפני הקמפיין ואיפה היית אחריו. כמה קיבלת תמורת איזה תשלום. איש יחסי הציבור שנותן את התמורה הכי גדולה לכסף שלך- ולרובנו אין את הממון של החברות הגדולות או הטייקונים במשק- בו כדאי לבחור.  
קצת על האני מאמין שלנו ביחסי ציבור
http://www.otzartarbut.com/pr.php

מעשייה לשמחת תורה

נזכרתי לי בטופל'ה טוטוריטו ודגל שמחת התורה שלו וכך בשלום עליכם ובהמשך נזכרתי במעשייה שארעה לי לפני אי אילו שנים, חמש ואולי רק ארבע, שאין בה שמחת תורה, אך יש בה תורה וגם שמחה, מעט מזל והשגחה וגם מעט מן ההרפתקאה. סיימתי ללמוד באיזור קרליבך, הפעוט שלנו היה בהשגחה, והחלטתי להפתיע את יהודה בן זוגי ולפגוש אותו בתל-אביב, כשיסיים את הפגישה שלו. התחלתי להתקדם ברגל, בידי אחזתי ז'קט פגישות מהודר ובליבי שמחה על ההחלטה ועל ההפתעה הצפויה ליהודה. פתאום עצרה לידי מכונית סובארו ישנה, והנהג, שנראה כחבדנ"יק שאל אותי איך מגיעים לרחוב שינקין. חשבתי שנייה, שתיים ושלוש שניות ואז אמרתי לו, אתה יודע מה. אני אסע איתך חלק מהדרך תקפיץ אותי לרחוב רוטשילד ומשם אסביר לך- זה קל מאוד. באוטו שוחחנו קלות והתברר שהוא עומד לתת הרצאה ברחוב שינקין. ירדתי ברוטשילד פינת בלפור והתחלתי לצעוד לכיוון הפגישה של יהודה. עברתי מעבר חציה ראשון, שני ושלישי ופתאום הרגשתי שיד שמאל שלי קלה מדי. איפה הז'קט היפה, שקניתי באותו היום מוקדם יותר באותו רחוב שינקין? מה עושים? החלטתי ללכת לחנייה ברח' יוחנן הסנדלר, שם יעצתי לאותו בחור לחנות. בחניון אמרו שלא זכורה להם לא סובארו ולא חבדנ"יק. הלכתי גם לחניון רחוק יותר, ברחוב המכבי. מקום בו נבנה היום פרויקט יוקרתי, גם שם לא נראו עקבותיו. ניסיתי לשחזר איפה נמצאת חנות של חב"ד ברחוב שינקין, שהרי גרתי באיזור שנים ארוכות. במקום שזכרתי מצאתי חנות למוצרי סבון. זהו זה, הז'קט אבוד… 400 שקלים ירדו לטמיון.. חשבתי. ואז עברה שם אישה… והחלטתי לשאול אותה אם היא מכירה מקום בו מעבירים שיעורים של חב"ד. היא הפנתה אותי לפיצריה הקרובה. עליתי למעלה ועברתי בין כל החדרים ואכן נמצא העבדקן. הוא אמר שהוא מסיים תוך שעה. הזעקתי את יהודה, במקום בית קפה רומנטי- הסתפקנו בפיצריה. כשבתום המפגש התלוונו אל הבחור, אולי קראו לו דורון, איני זוכרת כל כך ממרחק השנים, הסתבר שהוא החנה את המכונית באחת הפניות מלינקולן, קרוב מאוד למקום בו עצר לי מוקדם יותר באותו הערב. אלא , שהאוטו לא היה שם!!!! אני כמובן לא לגמרי בטוחה האם הז'קט נמצא במכונית או לא. זכרון אותו היום היה מעורפל והוא יכל להישכח בעוד כמה מקומות, והייתי סקרנית כבר לדעת ובהחלט מעוניינת להרוויח בחזרה את מה שנראה כאבוד. שאלנו את דורון- נכנה אותו כך לצורך הסיפור- למיקום המדויק של המכונית, והסתבר שזו היתה חנייה של נכה! "גררו לך את האוטו", אמר יהודה. צריך להגיע למגרש הגרירה. עייפים מהיום הארוך, מצאנו מונית. אחרי כמה סיבובים טובים, הגענו למגרש הגרירה , האוטו היה שם , הז'קט היה בתוכו. עזרנו לדורון להשלים את הסכום הדרוש לשחרור המכונית והוא הקפיץ אותנו למכונית שלנו. את הז'קט לבשתי כמה פעמים. אמנם היד עוד נטויה, אך אמא שלי היתה אומרת שהקנייה לא כל כך מוצלחת. דורון שלח לנו שטר של 20 שקלים בדואר, קצת התאכזבתי מכך שלא היו מצורפות מילות תודה, במיוחד לאור העובדה שניהלנו שיחה פילוסופית על אחריות ונתינה בהליכה ובנסיעה המשותפת שלנו. נו מילא. ייתכן שהמקרה תרם לכך, שבנסיעות לתל-אביב בשעות הערב, אני מייד נכנסת לחניון.  אבל לא לחניון ברחוב יוחנן הסנדלר. הוא גובה 16 או 20 שקלים לשעה גם בערב… אני בהחלט מבינה את דורון, שלא חנה שם.